כנס היפנו 2014: הפנים הרבות של הכאב

הכנס ה-25 של האגודה הישראלית להיפנוזה
 

סיקור כנס מאת גלית צח, פסיכולוגית קלינית.

 

ב-22/5/14 בצהריים שמשיים של יום חמישי, במלון חוף התמרים בעכו, נפתח הכנס השנתי ה-25 של האגודה הישראלית להיפנוזה, אשר התפרס על פני שלושה ימים; ביומו הראשון התקיימו הרצאות, וביומיים האחרים סדנאות אליהם התפזרו המשתתפים. הכנס מנה כ-130 משתתפים (הגדול ביותר שנראה עד כה)   בעלי מקצוע המורשים (או תלמידים) לטיפול באמצעות היפנוזה. במהלך היום התקיימה התוכנית הפורמלית-דידקטית של הכנס, ולאחריה עטו על עצמם המשתתפים את בגדי הערב ונהנו מתוכנית אומנותית חברתית שכללה הופעה היתולית ואף מרגשת של תיאטרון פלייבק, שירים וניגונים במדשאות המלון, משחקים חברתיים וערב ריקודים סוער.

מאמר זה יתאר בתמציתיות את עיקרי הדברים שהוצגו בכנס, הן מההרצאות והן מהסדנאות, בצורה נגישה גם עבור אלה אשר לראשונה נתקלים במושג היפנוזה. לטובת הקוראים שאינם מכירים לעומק את מושג או זקוקים לרענון, תוצגנה מספר הגדרות למונחים בסיסיים אשר עומדים בבסיס ההיפנוזה כתהליך טיפולי, כפי שהיטיב לתארן ד"ר בונשטיין בספרו החדש[1].  

היפנוזה היא פעולה או תהליך המיועדים או עשויים לגרום באמצעות סוגסטיות לשינויים במצב תודעתו ובמודעותו של אדם אחר וכן לשינויים בגופו, בתחושותיו, ברגשותיו, בחשיבתו, בזיכרונו, או בהתנהגותו. למעשה, היפנוזה עשויה לסייע בכל בעיה שהגורם לה הוא רגשי או נפשי- כלומר- בכל בעיה. העיקרון המרכזי עליו מתבססת ההיפנוזה היא התגובה למחשבה (ideo- response), שהיא הגילוי הפיזי-גופני של החוויה הנפשית. תגובה למחשבה יכולה להיות בכל מישור: מוטורית תנועתית (יד מושטת ה"צונחת למטה" בתגובה לדימוי של "כובד"), תחושתית (תחושת טעמו של לימון כאשר מדמיינים לימון) או רגשית (החוויה הרגשית כשמדמים מצב כלשהו, למשל להזכר באירוע מכאיב). אותה מחשבה שהאדם מסכים לדמיין מקורה בסוגסטיה אותה מציג המטפל, שהיא אבן הבניין של ההיפנוזה. הסוגסטיה, היא תהליך פסיכולוגי המביא לקבלה בלתי מבוקרת של אידאה, והיא יכולה לגרום לשינוי בהתנהגותו של המטופל, במחשבותיו, ברגשותיו באמונותיו ובדעותיו. קבלה זו אינה פרי שכנוע אינטלקטואלי, אלא שמנגנונים אלה נעקפים. סוגסטיה יכולה להיות מילולית, למשל :"זה יכול להיות מעניין אם הגוף שלך מרגיש רפוי מאוד או מעט רפוי", או לא מילולית, כגון טון דיבור רך, מוזיקה נעימה או מגע עדין. טעות רווחת בציבור היא שההיפנוזה היא בעצם שליטה של המהפנט על המהופנט, ואם כך הדבר, אין פלא שהדבר עלול להרתיע. אכן, ניצול לרעה של כלי בידי ידיים לא מיומנות, עלול להיות  מסוכן, כשם שסכין מנתחים יכול לגרום נזק אם לא אוחז בו בעל המקצוע שהוכשר לכך. מסיבה זו, בישראל קיים חוק השימוש בהיפנוזה (תשמ"ד, 1984), לפיו רק אנשי מקצוע ספציפיים(נכון להיום: פסיכולוגים, רופאים ורופאי שיניים) אשר עברו הכשרה פורמלית והוסמכו לכך, רשאים להפנט, במסגרת תחום מומחיותם. בניגוד למיתוס השליטה על המיינד של המטופל, דווקא ההיפך הוא הנכון. המטרה המרכזית היא לסייע למטופל לחוות כמה שיותר שליטה על תהליכים גופניים ונפשיים של עצמו, והמטפל הוא רק המכוון והתומך בכך, כאשר לעיתים אף המטרה הסופית היא שהמטופל יוכל לתרגל היפנוזה עצמית ולשמר מטרות שהושגו בטיפול. מידת היכולת של האדם להיות להיענות ולאפשר הכוונה זו נקראת : היפנוטביליות, וזו יכולה שנמצאת על טווח ונעה בין אדם למישנהו וניתנת למדידה.

 

חלק א' של הכנס- הרצאות המליאה

את הכנס פתח יו"ר אגודה, ד"ר אודי בונשטיין. ד"ר בונשטיין הוא פסיכולוג קליני בכיר ומדריך ופסיכולוג רפואי. מורשה לעיסוק, מחקר והוראה מדעית של היפנוזה, פסיכולוג ראשי, בי"ח גליל מערבי נהריה, כאמור מחבר הספרים 'היפנוזה: דרכה של הנפש ליצור את הגוף' (2014) ו'העין הפנימית' (2011). בהרצאתו המבואית אותה כנה: "הבסיס הביולוגי של הכאב" סקר בונשטיין את נושא הכאב, תוך התייחסות למנגנון המוחי המכונן אותו והקשר שלו להיפנוזה. הוא בחן לעומק את הגדרת המושג כאב, והסביר כי כאב הוא לעולם סובייקטיבי, ומורכב מחוויה שהיא גם חושית וגם רגשית, ועד כמה שנוכל לשער את עוצמתה לעולם לא נוכל לדייק בהערכתנו. בונשטיין מבחין בין כאב לסבל, כך שהסבל הוא המרכיב הפסיכולוגי שנוסף על הכאב, וכי יש קשר ישיר בין שניהם. הטיפול בכאב עשוי להקל על הסבל ולהפך.

בהמשך סקר בונשטיין את ההיבט הביולוגי של הכאב. בכאב אקוטי שבו יש נזק לרקמה, מתרחשת נוסיספציה, שהיא העברת מידע עצבי בעקבות נזק לרקמה. העברה זו, אינה מספיק לכשעצמה לחווית הכאב. על מנת לחוות כאב נדרשת הפעלה של רשתות עצביות  נוספות באיזור המוח הביניים והמוח הגבוה, האחראיות על עיבוד תחושת הכאב, עוצמתו ומשמעותו. כך למעשה, כל עוד המידע נשאר  באיזורים הפריפריאלים- לא יורגש כאב. במצב של כאב כרוני, ישנה פלישה למערכת העצבים המרכזית, כך שחווית הכאב נשענת גם על למידה וזיכרון של הכאב. לבסוף, מגיע המרכיב הפסיכולוגי של חווית הסבל המצטרפת לכאב, המשפיעה רבות על ההתנהגות ובתורה גם על ההקשר החברתי. בונשטיין מציין את "מודל הבצל" של 1990 Loeser המיטיב לתאר שרשרת זו בצורה גרפית של מעגלים המקיפים זה את זה מהפנים לחוץ, המעורבים בחוויית הכאב. אז היכן, אם כן, ההיפנוזה נכנסת לתמונה? בונשטיין מסביר כי ההיפנוזה עשויה להיות יעילה בכל אחד מהמעגלים הללו, החל מהתהליכים הביולוגיים והפיזיולוגים ועד למרכיבים הפסיכולוגים. באשר למרכיבים הפסיכולוגים, לדוגמא, מתאר בונשטיין כי ניתן לזהות אצל הסובלים מכאב עמדות לא אדפטיביות כגון: חשיבה קטסטרופלית; אמונה מוטעית שבהכרח הכאב מסמן על נזק ולכן יש להימנע מפעילות, או כי ישנו פתרון רפואי הכרחי והרופא חייב לתת לזה מענה; הנחה כי תרופות אנלגטיות יתאימו לטיפול בכאב כרוני או עמדה תלותית לפיה הקרובים צריכים לדאוג לשלומי כאשר אני מבטא כאב. בטיפול, המטרה היא להפוך את המרכיבים הלא אדפטיביים של הכאב -לאדפטיביים. כך, מוקדי הטיפול עשויים להיות: שיפור חווית השליטה והמסוגלות העצמית, קבלת הכאב והחלטה לחזור לפעילות, וכן כינון קשרים בין אישיים תומכים. 

 

ההרצאה השנייה: 'אסטרטגיות היפנוטיות לטיפול בהפרעות אוטואימוניות'. ניתנה ע"י פרופ' משה תורם, אורח כבוד אשר הגיע להרצות בכנס הישר מארה"ב. תורם הוא פרופ' לפסיכיאטריה באוניברסיטת NEOMED, בוגר האוניברסיטה העברית ובי"ס לרפואה ב"הדסה", נשיא לשעבר של החברה הבין לאומית לחקר טראומה ודיסוציאציה (ISSTD). משמש כיום כמנהל רפואי במרכז הרפואי לגוף נפש באקרון, אוהיו, ועומד בראש המרכז לרפואה אינטגרטיבית של ביה"ח הכללי באקרון.

בהרצאתו, תיאר תורם את התרומה של הטיפול באמצעות היפנוזה להחלמה במקרים של מחלות אוטואימוניות. לצד ההתייחסות הספציפית למחלות מסוג זה, ניתן לראות בהרצאה זו מעין פתיחת חלון של הדגמה למספר עקרונות וטכניקות האופייניות לעבודה טיפולית היפנוטית באשר היא.

לדבריו של תורם, העיקרון שעל בסיסו נשען הטיפול הוא העדויות המחקריות על פיהן ישנו קשר ישיר בין המערכת החיסונית למערכת העצבים (רוברט אדלר, 1992, חקר קשר זה, ורוסי __(? אודי, מה השם הפרטי יודע?) 1986 יחד עם קרן אולנס הציגו עבודה טיפולית ב"זאבת" דרך היפנוזה. תורם טען כי היתרון של הטיפול הנפשי במקרים אלה על פני הטיפול הרפואי, הוא בשל המגבלה שיש לאחרון, הזהה למגבלת הטיפול במחלות ממאירות, שכן נעשה נזק למערכת גם למרכיבים המתפקדים כהלכה במערכת החיסונית. היתרון בטיפול נפשי באמצעות היפנוזה, הוא כי בהיפנוזה מתקיימת זיקה ישירה עם התת מודע, כך שלמעשה ניתן ממש "לדבר" עם הרקמות והתאים. בהיפנוזה ישנו "דילוג" על הצד ההכרתי של האדם, כך שלדעת תורם, הטיפול עשוי להיות יעיל אף אם המטופל יצהיר כי הוא לא מאמין בזה.

מהן, אם כן, מטרות הטיפול? באופן כללי, המטרה הראשונית היא לייצר רגיעה במערכת, שכן רבים מהחולים סובלים בנוסף גם מחרדה ודכאון. ניתן לעשות זאת למשל דרך טכניקות של הרפיה ודמיון מודרך למקום נעים, האופיינית למעשה לרוב סוגי ההתערבויות ההיפנוטיות. לאחר מכן, נשאף  להפחתת עוצמת הכאב ותדירות הסימפטומים. בתהליך ההיפנוטי, נתינת סוגסטיות להפחתת סימפטומים יכולות למשל להיות קשורות בהפחתה הדרגתית של נפיחות ואדמומיות של האזור הפגוע בעור והפיכתו לעור בריא, או דימויים חומר מרגיע ומצנן כמו מריחת שלג. בהמשך נרצה לשפר את תפקודו הבסיסי היומיומי של החולה, באמצעות סוגסטיות של חיזוק אגו ותחושת מסוגלות. לאחר מכן, נשאף להביא את המטופל לידי מצב של החלמה. ניתן לתת סוגסטיות סימבוליות עקיפות הקשורות בריפוי, כמו למשל דימוי של עץ פגוע שמתרפא ומצמיח ענפים חדשים, או למשל להוביל את המטופל לחוויה בעברו שבה התגבר על בעיה ונרפא. דרך נוספת היא דמיון מודרך של "קפיצה לעתיד" בדמיון מודרך של מכונת זמן, אל סיטואציה חיובית בעתיד שהמטופל הוא חלק ממנה כשהוא מדמיין עצמו בריא, תוך שמיטיבים לתאר באופן חי מאפיינים נוספים בסיטואציה הכוללים את כל חמשת החושים (כמו אירוע ברית של הילד בעוד מספר שנים שבו המטופל כבר בריא, המוזיקה שתשמע בחתונה ומה כולם ילבשו). לבסוף, נשאף כמובן למניעת התקפים בעתיד.

דגשים נוספים אליהם התייחס תורם הם האלמנטים קוגנטיביים הקשורים לעמדה לגבי הבעיה, להבחנה בין הכאב שהוא בלתי נמנע ולסבל שהוא אופציונלי. כמו כן, חשיבות גדולה ישנה לשפה שבה בהם נשתמש, כך שרצוי להקפיד לעשות שימוש במילים שאינן מעוררות קונטציות שליליות, למשל לדבר על "אי- נוחות" במקום על כאב (סוגסטיה שלילית).

ההרצאה השלישית בנושא: 'השימוש בהיפנוזה עצמית בטיפול בנפגעי כוויות' ניתנה ע"י ד"ר דליה גלבוע. גלבוע היא פסיכולוגית קלינית ורפואית, בעבר הפסיכולוגית הארצית. נושא ההרצאה, התכנים והסרטים שליוו את ההרצאה, היו ללא ספק קשים לעיכול, חלקם כמעט בלתי ניתנים לצפייה, (זו, אם תרצו, דוגמא לסוגסטיה: תהליך שבו המחשבה על נושא מסוים או ההסכמה לדמינו, משפיעות על ההתרחשויות הגופניות והרגשיות ומחשבתיות).

גלבוע הזכירה כי בארה"ב ישנם מיליון נפגעים בשנה, כאשר מוות כתוצאה מכוויות עומד במקום הרביעי מסיבות המוות מכלל התאונות. בישראל ישנם כ-700 פגיעות בשנה. בהרצאתה, גלבוע הציגה את עבודת הקודש שנעשית ע"י צוות רב מקצועי מתחום הטיפול ביחידת הכוויות ארצית לאנשים בוגרים בבי"ח תל השומר. ראשית, היא הכניסה אותנו אל עולמו הפנימי של הנפגע, אשר פרט להיבט הרפואי, משלם מחירים פסיכולוגים לא מבוטלים כגון: פגיעה בדימוי הגופני, פגיעה בתפקוד ושינוי של סגנון חיים ממה שהכיר עד כה, וכן התמודדות מתמשכת עם כאב. כל אלה מביאים את המטופל לתשישות נפשית הפוגעת ביכולת ההסתגלות ובתהליך ההחלמה.

גלבוע תארה כי מלבד היבטים פסיכולוגים אלה, היתרון של העבודה ההיפנוטית עם מטופלים אלה הוא בכך שמלבד קידום איזורי ההחלמה מהכוויות, ההיפנוזה מהווה טיפול התומך בפרוצדורות רפואיות ושיקומיות ספציפיות, אשר מלוות באי נוחות וגירוי מחודש אזורי הכאב. כך למשל, מטופלים אלה נאלצים תוך כדי התהליך השיקומי להתמודד עם טיפולי רחצה הכוללים הסרת תחבושות, תרגילי פזיותרפיה הדורשים מהם לכווץ איזורים כאובים או לתזונה ספיציפית. כמו כן, סובלים מהתפשטות כלי דם, בבעיות כלייתיות. השיטות ההפינוטיות מסייעת לחולים בהקלת הכאב הכרוך בפרוצדורות חודרניות אלה, בשילוב עם מערך של טיפולים תרופתיים, כמו גם קידום ההחלמה של איזורי הפגיעה.

גלבוע מתארת כי ההיפנוזה, כמו גם היפנוזה העצמית (תהליך שבו המטפל מלמד את המטופל להכניס ולהוציא עצמו להיפנוזה) הינה מאתגרת במיוחד עבור סוג זה של מטופלים, שכן בשל הציפייה המתמדת לכאב ישנו חוסר ריכוז, וכן מצב חסר האונים מקשה על הוויתור על תהליכי הבקרה והשליטה, וההענות לתהליך ההיפנוטי (סוגסטביליות). קושי נוסף הוא העדר התקווה על רקע העדר הפגיעה בחווית השלמות.

גלבוע מציעה מספר אמצעי עזר להתמודד עם מורכבות רגשית זו. הראשון ביניהם הוא הכיסוי. הכיסוי הקונקרטי באמצעות שמיכה בעת הטיפול, מעניק למטופל חוויה של כסות מטפורית, מעין עור מגן אל מול החוויה האימתנית של היותו חשוף ופגיע. אמצעי נוסף הוא המים. אותם מים שמסבים למטופל סבל, מקבלים משמעות חדשה ואף הפוכה בהיפנוזה, דרך דימוי מגעי של המים כצוננים, מקררים ומרגיעים, או דימוי ויזואלי של מי נהר או ים רגועים ושלווים. אמצעי נוסף הוא מודל העבודה האינטגרטיבי דרך עבודה בצוות רב מקצועי שיוצר תחושת שלמות, מהווה מעין מעטפת סביב החולה.

לסיום, גלבוע מציגה סרט די קשה לצפייה, המדגים תהליך של היפנוזה המלווה רחיצה של מטופלת בת 28 המסייע לה להתמודד עם הכאב בטיפול. מטופלת זו גם נעזרה במילמול פסוקים מהקוראן,  שגם זו למעשה, אם תרצו, סוג של היפנוזה עצמית. סרט נוסף שהוקרן הוא של נערה בת 14 שנעשית לה היפנוזה תוך כדי תהליך רפואי פשוט לכאורה של מריחת משחה. הסוגסטיות שניתנו הם של שחיה מרגיעה באגם עם מים קרים. בשני המקרים תואר האפקט של היפנוזה, שבו בהחלט היה ניתן להתרשם שמצב של זעקות קורעות לב, המטופלות הצליחו לעבור את החוויה כנסבלת.

 

בחלקו האחרון של היום, ניתנו מספר הדגמות של אינדוקציות ע"י מהפנטים וותיקים. אינדוקציה  היא התהליך הדרגתי המייצר את ההשראה וההפקה של המצב היפנוטי, שתפקידה למעשה להגביר את תגובת ההרפיה הראשונית.. ישנן שלל טכניקות לאינדוקציה, כגון הרפיות למינהן, טכניקות דמיון מודרך, מיקוד קשב בנקודה צרה ומצומצמת, טכניקות לא מילוליות ועוד.

המדגים הראשון היה Dr. Giuseppe Regaldo, רופא מנתח מומחה בגניקולוגיה ומיילדות, רופא בכיר בבית חולים צ'ירייה בטורינו איטליה; מומחה לאולטרסאונד מיילדותי; מהפנט מורה ומייסד המרכז האיטלקי להיפנוזה קלינית ומחקרית בטורינו. הוראה למקצועות הרפואיים והכנה ללידה למטופלים; פרופסור באוניברסיטת פאביה בקורס: "הרדמה היפנוטית בלידה".

ד"ר רגלדו הדגים חמישה סוגים שונים של אינדוקציות מהירות, לא מילוליות, אשר מערבות טכניקות שלונות בינהן מיקוד עיניים חיצוני, שילוב של תנועות ידיים, גירוי איזורים שונים במוח בו זמנית ועוד. ההדגמה נעשתה על אחת המשתתפות בקהל, וללא ספק הקהל נותר נפעם מהוירטואוזיות שהפגין רגלדו והיענותה של המהופנטת המתנדבת לאינדוקציה שבאה לידי ביטוי בכניסה מהירה דמוית קסם למצב ההיפנוטי. לאחר מכן עלה לבמה ד"ר ז'אן מרק דויד, רופא שיניים מורשה לעיסוק מחקר והוראה בהיפנוזה. מרק מדגים שיטה דרמטית ביותר לאינדוקציה מהירה, המערבת מוזיקה חודרת לנשמה, העברת המהופנט למצב של שכיבה והפקת תופעה של קטלפסיה (מצב דמוי שיתוק). ההדגמה השלישית והאחרונה נעשתה ע"י ד"ר שאול לבנה, פסיכולוג קליני וחינוכי, מדריך. לבנה הדגים אינדוקציה בעזרת רטט הצלילים של גונג אותה כינה בבדיחות הדעת "היפנוגוגנה".

 

לאחר שתם פרק ההרצאות ביום, נפתח החלק השני של היום שהוקדש לפרידה מ מפרופ' מוריס קליינהאוז", מייסד האגודה הישראלית להיפנוזה, אשר הלך לעולמו בשנת 2014.  

באוירה אינטימית ומרגשת, בליווי סרטון מרשים ונאומי פרידה נוגעים ללב, נפרד הקהל אשר רובו ככולו היה מורכב מ"בניו" (תלמידיו) ו"נכדיו" (תלמידי התלמידים) של אבי ההיפנוזה בישראל, אשר אחד מהישגיו בתחום היה הבאתו לחקיקת חוק ההיפנוזה בישראל ב-1984, כמו גם תרומתו  לטיפול בחיילים נפגעי פוסט טראומה. פסיכולוגים בכירים שנשאו דברים לזכותו תיארוהו כאיש צנוע, אשר מלבד האינטואיציה הקלינית ויכולת "האיבחון לפי הבגדים" שהיתה לו, ניחן ביכולת מיוחדת ליצירת קשר בין אישי, אותה יכולת אשר בעזרת הביא להערתה  של ה"נערה מדימונה" מהיפנוזה עמוקה שבה שרתה. באוירה עולצת ומרגשת כאחד, סופר כי קלינהאוז תמיד אמר שאינו זוכר מטופלים משום שכך מתאפשר לו לפגוש את המטופל "כפי שהוא –היום"  ולא כפי שהיה בפגישה הקודמת...  לבסוף על לבמה גיא קלינהאוז, בנו (האמיתי) של קליינהאוז והודה כי הוא כל פעם מחדש "מופתע מזה שהוא מופתע מהאהבה והכבוד שממשיכים לחלוק לאביו המנוח".

לאחר מכן, התקיים טקס הענקת פרסי האגודה לשנת 2014.

את פרס ה"מורה מצטיין"- קיבל יוסי מאירסון, פסיכולוג קליני מומחה, עמית הוראה באוניברסיטת תל אביב, 'היפנוקליניק' - מרפאה ומכון ללימודי היפנוזה, מורשה לשימוש, מחקר והוראת ההיפנוזה. העברת קורסים, סדנאות וימי עיון.

את פרס ה"חוקר מצטיין"-  קיבלה פרופ' אילנה אלי. רופאת שיניים בכירה. ראש בי"ס לרפואת שיניים באוניברסיטת ת"א. התחילה את המחקר האמפירי בהיפנוזה ברפואת שיניים מזה 3 עשורים.

את פרס ה"קלינאי מצטיין"- קיבלה אווה שחמורוב, פסיכולוגית קלינית רפואית מדריכה, בעלת רישיון לטיפול והוראה מדעית בהיפנוזה.

 

בסוף היום, התקיימה האספה כללת והגשת דו"ח שנתי.

באספה נעשתה סקירה של ההישגים השנתיים הן של חברי האגודה כפרטים, והם כאגודה מקצועית. צוינה הוצאתם לאור שני ספרים בנושא היפנוזה: ספרו של ד"ר איתן אברמוביץ: "היפנוזה והיפנותרפיה, מדריך למטפלים" וספרו של ד"ר אודי בוישטיין (שהוזכר לעיל). כמו כן, צוינו פרסומם של מאמריו של יוסי מאירסון אודות המיתוס של ההיפנוזה ועל המוטיבציה, מאמרו של ד"ר שאול נבון על מודל המחלה ואי מחלה, ד"ר יעקב בן עזרא על עבודה היפנוטית ורלקסציה ושל פסח ליכטנברג על היפנוטביליות.

בנוגע להישגים המקצועיים של האגודה, צוין כי אחת המטרות ששמה לעצמה האגודה היא להנגיש את ההפינוזה לקהל והן לפתוח אותו בפני אנשי מקצועות אחרים מתחום הטיפול. למרבה הצער הניסיון הראשון ל"קדם כנס" שיועד לאנשי המקצוע הנוספים, לא צלח, אם כי היד עוד נטויה. פרוייקט הסרטים בשיתוף עם סינימטק ת"א (ביוזמת ד"ר גבי גולן ושאול נבון) אשר בו הוצגו סרטים על היפנוזה בליווי הרצאה של אחד מאנשי המקצוע המובילים בתחום הארץ, לעומת זאת, נחל הצלחה ניכרת. כמו כן, האגודה התגאתה בשני ימי עיון מיוחדים שנערכו, האחד יום עיון של פרופ' משה תורם בנושא דיסוציאציה, והשני סדנה בסיסית על מצבי אגו. ולבסוף כמובן, איך אפשר בלי, פתיחת אתר הפייסבוק של האגודה.

 

חלק ב' של הכנס- סדנאות

ביום השני והשלישי של הכנס, המשתתפים התפזרו לשלושה סבבים של סדנאות שונות. מנחי הסדנאות הם כולם פסיכולוגים, רופאים או רופאי שיניים המורשים לעיסוק בהיפנוזה ונמנים על אנשי המקצוע מן השורה הראשונה בתחום. מפאת קוצר היריעה, וכן בשל אופיין החוויתי, כמו גם על מנת לאכוף את  חוק ההיפנוזה ולכבד את פרטיותם של  המשתתפים, יפורט בקצרה על סדנה וסדנה.

 

 ד"ר איתן אברמוביץ, פסיכיאטר בכיר, מרצה בפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית, מנהל מרכז היפנוזה רפואית והיפנו-אנליזה, "הדסה", ירושלים, מורשה למחקר והוראה מדעית בהיפנוזה. לאחרונה הוציא לאור את ספרו: "היפנוזה והיפנותרפיה, מדריך למטפלים".

ד"ר אברמוביץ' העביר סדנה בשם Trance must go on" " : המרתון של שיטות הפקה והעמקת

הטראנס ההיפנוטי. בסדנה נעשו הדגמות חיות של שיטות אינדוקציה והעמקה של טראנס היפנוטי המיועדות לביצוע התערבויות טיפוליות דחופות או קצרות. לדבריו, תהליך האינדוקציה הוא תהליך הדדי אבל הצד המקבל עשוי לנסות לבלום מכיוון שהוא רוצה לעכל את הדברים ולהיות שותף מלא. אברמוביץ' נעזר בחוק ברנולי להסביר את המשחק העדין בין הפקת ההיפנוזה לבין ההתנהלות מול התנגדות המטופל. הוא המשיל  את האינדוקציה ללחץ האטמוספרי ממעל, ואת ההתנגדות ללחץ האטמוספרי מתחת, ומה נדרש על מנת להביא לכדי המראה. הוא הדגיש את תהליך אבחון ההיפנוטיביליות ואת התאמת הסוגסטיות לכל מטופל, החל ביכולתו להשען על דמיון ויזואלי וכלה בקצב הדיבור שלו. בהמשך הסדנה גולל בפני המשתתפים הדגמות של שיטת הכפפה, של יצירת קטלפסיה, של שיטת ניוטון ושל שיטת אדלמן, שכאן קצרה היריעה מלפרטן, אך למרבה המזל מפורטות בחלקן בספרו החדש המוזכר לעיל. (תודה לפסיכולוגית הקלינית אלה בר על השיתוף בחוויתה מהסדנה).

 ד"ר גבי גולן, פסיכולוג קליני ורפואי מדריך, מורשה להוראת ההיפנוזה, אונ' תל אביב, ביה"ס לרפואה לימודי המשך, העביר סדנה בשם: "אומנות ההיפנוזה": עקרונות תפירת ההיפנוזה למטופל ולמאפייניו הייחודיים ברפואה, פסיכותרפיה ורפואת השיניים.

ד"ר גולן, מורה בכיר ותיק להיפנוזה, טוען כי כקלינאים המטפלים  באמצעות היפנוזה,  אל לנו לפעול כטכנאים אלא כאומנים. בהיפנוזה יש לתפור לכל מטופל את החליפה שלו המתאימה למאפייניו הייחודיים, על מנת להגדיל את הסיכוי להשגת המטרה הטיפולית. בסדנה ניתן דגש לעבודה הטיפולית עצמה.

ד"ר ג'אן מרק דוד, רופא שיניים מורשה למחקר והוראה בהיפנוזה, העביר סדנה ייחודית אשר מטרתה היתה לחשוף את המטפלים למגוון אינדוקציות ייחודיות, לא מילוליות ומהירות. ד"ר זאן מרק הדגיש כי יש להתאים את האינדוקציה למטופל, שכן אצל כל מטופל ישנה דומיננטיות של ערוץ אחר. כך למשל אלה, אלה שאצלם הערוץ האודיטורי דומיננטי יגיבו יותר לאינדוקציות מוזיקליות, וגם בינם יש להתאים את סגנון המוזיקה המפעיל אותם רגשית. לחילופין, ישנם אלה שהערוץ הטקטילי דומיננטי ואלה יגיבו לאינדוקציות הכוללות מגע פיזי. בסדנה נערכו הדגמות לאינדוקציה ייחודית אותה פיתח ז'אן מרק הכוללת מגע והשכבת המטופל על הרצפה. הסדנה כללה תרגול של האינדוקציות שהודגמו כולל יצירת קטלפסיה, ועוררה התרגשות רבה במשתתפים. אנקדוטה מעניינת היה הצעתו הייחודית של מרק לגבי איתור אנשים בעלי היפנוטיביליות גבוהה: לדבריו, אם נחלק את הפנים לשלושה חלקים לאורכם: מהמצח לקצה העליון של האף, מקצה האף העליון לתחתון, ומתחתית האף לסנטר, ושלושת החלקים אינם שווים באורכם, סימן הוא שאנו בעלי היפנוטיביליות גבוהה, ולהפך אם החלקים שווים. לדבריו מהפנטי במה משתמשים רבות בשיטה זו, ולנו לא נותר אלה לנסות ולבדוק אם מוכיחה את עצמה בשטח, ונקווה שלא נסתפק בקריטריון "לא מדעי" זה...

אריה מישקין, פסיכולוג קליני ורפואי בכיר, מורשה ומדריך בהיפנוזה; מייסד מרפאה לטיפול בהפרעות  קו-מורבידיות; מנחה לקבוצות בלינט לרופאי משפחה, העביר סדנה בנושא: "שימוש בגישת אריקסון ורוסי בהתייחסות לטיפול בסימפטום".

כתלמיד של רוסי, שהיה עצמו תלמידו של אריקסון, בחר מישקין להעביר לנו על קצה המזלג מגישתו של רוסי, אשר לדבריו ראויה להילמד בצורה נרחבת יותר. בין היתר, דגל רוסי בהבנת הסימפטום שמציג המטופל, ובהתערבות הטיפולית דווקא דרכו. בסדנה אשר היתה תיאורטית וחוויתית כאחד, ניתן דגש על המקור ליצירת הסימפטום (כגון כאב, שיתוק איבר, הפרעת שינה ואכילה, חרדות וכו') והאפשרות לרתום את אותו הסימפטום על מנת להביא את המטופל למצב תפקודי חיובי.

פרופ' משה תורם (ראה הרחבה לעיל) העביר סדנה שנקראה: "טיפול הממוקד בעתיד עם ובלי היפנוזה פורמלית". 

הסדנה עסקה ביכולת ליצור תמונה היפנוטית עתידית וחיובית שתסייע בהתמודדות בהפרעות גוף-נפש. לדברי תורם בעוד ישנם פסיכותרפיות המתמקדות בעבר או בהווה, היתרון של טיפול המתמקד ביצירת דמוי חזותי עתידי רצוי, טומן בחובו את אפשרות ההפנמה של דימוי זה באופן מודע ולא מודע. בסדנה הוא פתח את הסדנה עם הקדמה דידקטית, לאחריה הדגים באמצעות סרט עבודה עם מטופלת וכן הנחה תרגול חוויתי קבוצתי, שבו המשתתפים זכו להתערבות טיפולית מעוררת השראה ו"פגשו את עצמם" בגיל 90...

דר' צחי ארנון, פסיכולוג קליני ורפואי. ד"ר ארנון העבר סדנה בנושא: " אינדוקציות מהירות ומעשיות".

ארנון טען כי אינדוקציות מהירות הן בדרך כלל מנת חלקם של מהפנטי במה, במטרה ליצוא רושם על הקהל, ועם זאת בעבודתנו השוטפת כקלינאים אנו נדרשים לעתים ליישום מעשי של אינדוקציות מהירות, דבר שבדרך כלל לא נלמד בקורסי ההיפנוזה. בסדנה המשתתפים פגשו מגוון אינדוקציות מהירות, מילוליות וגופניות, הן מתוך צפייה בסרטים מקצועיים וניתוחם.

הסדנה הבאה זכתה לשם "ניגע אל החלום": התערבויות היפנוטיות ויישומי Ego States בחלומות, אותה הנחה ד"ר אודי בונשטיין (ראה הרחבה לעיל). בסדנה חוויתית ורב שלבית, אשר בה נשזרו הסברים תיאורטיים, הציג בפנינו בונשטיין את המפגש בין החלום לבין החוויה ההיפנוטית. הסדנה הייתה מגוונת וכללה שילוב מעניין בין הדגמת אינדוקציות ייחודיות (כגון אינדוקציה פרדוקסלית המיועדת למטופלים אשר חשובה להם השליטה ומתקשים להתמסר לתהליך), הפקת תופעות פיסיות היפנוטיות (כגון דיסוציאציה של איבר בגוף) טכניקות טיפוליות שונות כגון כתיבה אוטומטית, וכן מודל עבודה מקורי שפיתח בהקשר של חלומות.  

בהתנסות הראשונה, בונשטיין ליווה את המשתתפים צעד צעד בעזרת היפנוזה ודמיון מודרך אל מחוז ילדותם והזמינם לגעת בחוויה רגשית משמעותית. באמצעות טכניקת Ego States  הוא סייע ליצירת הפרדה בין החלק החווה לחלק המתבונן כשהמטרה לבסוף היא אינטגרציה מחודשת ביניהם.  בהתנסות נוספת, בונשטיין הזמין את המשתתפים לחוויה תרפויטית המאפשרת חווית של חמלה וקבלה, שגם היא חותרת לעבר אינטגרציה.

לבסוף, בונשטיין מציג התערבות היפנוטית אשר מטרתה הסופית להפוך את החלום הרגיל לחלום מודע (מצב הנקרא חלימה), ובמהלכה תרגל המטופל דרך התבוננות מודעת יותר לחלומו שלו. נושא זה יפורט בספרו השלישי העתיד לצאת העוסק בחלומות. התערבות טיפולית זו הודגמה דרך אחת המשתתפות האמיצות בסדנה באופן שעורר בכל הנוכחים התרגשות.

את הסדנה "בעין הסערה" -היפנוזה ככלי לעזרת החולה במחלה קשה, הנחתה דר' שרגית גרינברג, מומחית ברפואת המשפחה, רופאת היחידה הפליאטיבית מכבי מחוז דרום, ומרפאות צבר ,המחלקה לרפואת המשפחה אוניברסיטת בן גוריון. מורשית להוראת היפנוזה.

ד"ר גרינברג, שעל בסיס יומיומי שוחה חתירה בעין הסערה, תיארה את השימוש בהיפנוזה ככלי פליאטיבי  (כלי טיפול רפואי המתמקד בהקלת חומרת הסימפטומים של המחלה, תחת הניסיון לעצור את התפתחות המחלה, או לנסות לרפאה) לטיפול בחולה במחלה קשה או בהתמודדות עם טיפולים פולשניים. שרגית מתייחסת ליתרונה של ההיפנוזה בהפחתת כאב פיסי או במצבי חרדה ומאפשרת תחושת שליטה על חוויות גופניות או רגשיות. העקרון המכונן של ההיפנוזה, כאמור, הוא באמצעות התגובה האידיומוטורית (תגובה התנהגותית למחשבה) המשפיעה על השרירים (למשל הרפיית שרירים במצב של חרדה בגופנו ועל תפיסתנו (למשל הבחנה בין כאב לסבל). גרינברג העשירה את ארגז הכלים של המשתתפים בדוגמאות למטפורות מחדר הטיפולים אשר מסייעות ביצירת סוגסטיות ותגובות אדיומוטוריות חיוביות. חלק מהדוגמאות כלל מטפורות כגון עטיית גלימת מגן היוצרת בידוד מהסביבה, דמיון טעם מנטה בפה כנגד טעם לא נעים או בחילה, ריח של שמנים אתרים ליצירת התנייה של תחושה נעימה בגוף, מטאפורת נהר זורם ופתיחת הסכר כנגד עצירות או יצירת מתג ורטואלי לשליטה בכאב אשר תאי הסרטן "חסרי הבקרה" מייצרים. (תודה נוספת לאלה בר על ההשתתפות בחוויתה מהסדנה).

 

 ד"ר רחל דהן, MD, B.Sc, MClSc מומחית ברפואת משפחה הנחתה את הסדנה:" הגישה למטופל הסובל מנדודי שינה - שילוב כלים היפנוטיים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי".

 

בסדנה דידקטית ועשירה, הציגה ד"ר דהן בפני המשתתפים גישת טיפול עתירת כלים יישומיים לטיפול באינסומיה. דהן הציעה כלים קוגנטיביים והתנהגותיים לטיפול בעיה, כמו למשל ניהול יומן שינה, איסור להסתכל על השעון כשלא נרדמים, הבנייה קוגנטיבית של זיהוי האמונות והמחשבות סביב אי ההרדמות, כמו למשל אם אתעורר לא אצליח להירדם, יצירת מצבי עייפות, או הכחדת ההתנייה בין המיטה לבין מצב של חוסר שינה. דהן הציגה התערבויות היפנוטיות שונות אשר מעודדות שינה. אחת ההתערבויות שהציעה היא התערבות פרדוקסלית של הימנעות משהייה במיטה על מנת ליצור מצב שהגוף ידרוש את החזרה למיטה ואת השינה.

ד״ר שאול ליבנה, פסיכולוג קליני מדריך, פסיכולוג חינוכי מדריך,  מורשה למחקר והוראת ההיפנוזה, הנחה סדנה בנושא:" גישות לא מילוליות להתייחסות אל הכאב".

ד"ר לבנה, הידוע באהבתו לגונג ככלי מסייע לאינדוקציית מצב היפנוטי, העביר סדנה בעלת אופי התנסותי-דידקטי, שאפשרה למשתתפים להתנסות בכלים לא מילוליים (בפרט בגונג כמובן) אשר מאפשרים גישה  העוקפת את הבקרה של האונה השמאלית ומאפשרת עיבוד ו״טרנס-פורמציה״ של הכאב על כל צורותיו, עד כדי מעבר מכאב לכיף.

יוסי מאירסון, פסיכולוג קליני מומחה, עמית הוראה באוניברסיטת תל אביב, היפנוקליניק - מרפאה ומכון

ללימודי היפנוזה, מורשה למחקר והוראת ההיפנוזה, העביר את הסדנה לה קרא: "טראנס המהפנט" והכרות עם "מצבי האגו" שלו כאמצעים להתמודדות עם הכאב המושרה על המטפל על ידי מטופליו.

בעוד שרוב רובן של הגישות מתייחסות להיבטים הקשורים ישירות במטופל עצמו, מאירסון בוחר נקודת מבט מרעננת והיא דווקא להתמקד במטפל עצמו. מטרתו היא להיטיב עם המטפל המסור העובד באינטנסיביות, המהווה כלי טיפולי לכשעצמו, החשוף לשחיקה נפשית וגופנית לנוכח הכאב הגופני או הנפשי והסבל אותם חשים ומבטאים מטופליו. בסדנה דידקטית המשלבת התנסויות חוויתיות, מאירסון הציע גישה ייחודית וראשונה מסוגה המותאמת למטפלים באמצעות היפנוזה, אשר עשויה לתת מענה לפגיעות זו של המטפל. הוא למד טכניקות ליצירה וויסות של "טראנס המהפנט", אשר מטרתן להעניק למטפל מעין שריון מגן וחסינות נפשית.

ד"ר יוסי אדיר, פסיכולוג קליני, פסיכולוג אחראי במכון ההמטולוגי, בי"ח תל השומר, מורשה להיפנוט והוראה מדעית בהיפנוזה. Breathing Hypno-- חשיבותה של הנשימה בהיפנוזה.  

ד"ר אדיר עוזר לנו לקחת נשימה, ולהישיר מבט אל תהליך הנשימה שלנו, אשר אינו מובן מאליו. לדבריו מעט מידיי דגש מושם בקרב המהפנטים על תהליך הנשימה, בין אם על השפעתה על הגוף והנפש של האדם ובין אם בטיפול עצמו.

אדיר מזכיר לנו כי הנשימה בעלת השפעה נרחבת על מצב רוחנו, על המתח והחרדה בחיינו, על רגשותינו ,גופינו (כאב פיסי למשל ) וכיו"ב. כפועל יוצא, טיפול בנשימה, עם או ללא היפנוזה, מחבר בין הגוף והנפש ועשוי להשפיע על תהליכים גופניים ונפשיים. כך, נשימה איטית עשויה להפחית תחושת מתח, ולעומת זאת נשימה מהירה עשויה לייצר ביתר קלות מצב של טראנס.

בסדנא החוויתית והלא שגרתית, אשר כללה יציאה למרחב מעבר לכתלי בית המלון לכיוון הים (אשר "חסכה" דמיון מודרך של "המקום הנעים") נלמדו טכניקות נשימה שונות (כגון ,נשימה מעגלית ) כמו גם תרגילי הרפיה, הן כאינדוקציות והן כהתערבות טיפולית בפני עצמה.

 

נצר דאי, פסיכולוג קליני מומחה מדריך, מורשה למחקר והוראת ההיפנוזה. דאי העביר סדנה בשם: "שימוש בטכניקות שונות של רגרסיית הגיל לריפוי כאב נפשי ופיזי בעקבות פוסט-טראומה".

הסדנה כללה הדגמות של התערבויות טיפוליות מול משתתפים אשר שתפו באירועים טראומטיים מחייהם.  הוא הדגים עבודה דרך היפנוזה אשר מטרתה ליצור תהליך תרפויטי על מנת לעבד מחדש את הטראומה ולשנות את התפיסה הרגשית לגביה, ולחתור לעבר אינטגרציה שלה בנפש, קבלה והשלמה שלה. במודל שדרכו עובד, דאי ראשית מבסס עם המטופל מקום נעים ובטוח המסומן ע"י כפתור דמיוני ירוק, ומגדיר את הכפתור האדום ככזה שמביא את המטופל לדמיון החוויה הטראומטית אליה מגיע בעזרת טכניקת רגרסיית הגיל חזרה לגיל מוקדם יותר דרך מנהרת זמן, מכונת זמן ועוד). העקרון הוא החוויה של השליטה שיש למטופל, אשר בכל רגע נתון יכול בעזרת הכפתור הירוק או בעזרת סימן מוסכם אחר לחזור למקום הבטוח. בעת החשיפה לאירוע הטראומטי בדמיון, דאי בוירטואוזיות קלינית מרשימה, עושה שימוש במגוון כלים היפנוטיים ואחרים על מנת להשיג מטרות טיפוליות. טכניקות כגון "מצבי אגו" שבהם הקולות הפנימיים השונים מיוצגים ע"י דמויות שונות שהן חלק מהעצמי, "גשר רגשי"- טכניקה שנועדה להבין היכן התחילה חוויה רגשית מסוימת, טכניקת "חיפוש"- (אם היתה או לא היתה טראומה), ואף התערבות מעולם ה  EMDR (Eye Movement Desensitization and Reprocessing) שהיא שיטת טיפול שמטרתה הקהייה ועיבוד מחדש של הזכרון הטראומטי.

 

 

ד"ר סולומונוביץ אלכסנדר, נוירולוג, מרפאה להיפנוזה; ניהל במשך 23 שנה את היחידה להיפנוזה במרכז הרפואי וולפסון. מורשה למחקר והוראת ההיפנוזה. ד"ר סולומונוביץ' הוא שם דבר בתחום הטיפול בכאב באמצעות ההיפנוזה. בסדנה שהעביר בנושא, ניתן היה להתרשם מכוחה של ההיפנוזה בבעיות מסוג זה. לדבריו כמחצית הפונים לאורטופדים סובלים מכאבים ללא הצדקה, דהיינו  הפרעות סומטופורמיות. סולומונוביץ' מתייחס להיפנוזה כלובוטומיה הפיכה, אולי לא ההגדרה שהיינו נעזרים בה בפגישת ההיכרות עם מטופל חדש, אבל היא ממחישה את היכולת להיעזר בכלי ההיפנוטי כדי ליצור אמנזיה לסבל, להתגבר על טיקים וכיוב'. בסדנה הוקרנו קטעי סרטים, שתיעדו התמודדויות של מטופלים עם מגוון בעיות שההיפנוזה נתנה להן מענה. החל מפחד מטיסה וכלה בפחד ממחטים. המשתתפים עצמם לקחו חלק פעיל ותרגלו אנלגזית כפפה (תחושת אילחוש בכף היד) והחדרת מחט (!!!) כדי לחוות היעדר תחושת כאב או תחושת כאב ללא תחושת סבל נלווית. סולמונוביץ' דיבר על empty habits הנרכשים אצל אנשים בעלי כשרון היפנוטי מפותח, היכולים לממש רעיון גם אם אין מאחוריו את הבסיס האורגני.

 

ולבסוף, אורח נכבד שהגיע הישר מאיטליה, ד"ר Dr. Giuseppe Regaldo. (פירוט לעיל). ד"ר רגלדו, אשר עורר את התפעלות הקהל עוד בשלב ההדגמות ביום הראשון של הכנס, העביר סדנה בנושא  "טכניקות מהירות- לאינדוקציה ,לאבחון וטיפול בכאב". אינדוקציות מהירות אלה, מתאימות לעבודה טיפולית האופיינית לחדר מיון או במקרים של טראומה, שכן מטרתן להפיק כניסה למצב היפנוטי בתוך מס' שניות בלבד, ולעומת זאת נראה כי רלוונטית פחות לפסיכותרפיה. אין ספק שהיה בכך אלמנט דרמטי, שלא לומר כאילו מדובר בקסם, אשר עוד בהדגמות המליאה ניתן לזהות את עוררות הקהל לנוכח הפרזנטציה. יחד עם זאת, נראה כי לכל פרוצדורה שהציג רגלדו ישנו רציונל העומד מאחוריה. למשל, התאמת סוג האינדוקציה לאדם לפי הנטייה האינדיבידואלית שלו: כך אדם שנענה יותר לסוגסטיה של כובד האינדוקציה היעילה עבורו תהיה דרך גירוי פנימי, לעומת אדם הנענה לסוגסטיה של תחושת קלילות, האינדוקציה היעילה יותר תהיה חיצונית. כמו כן, נראה שכל גירוי או הנחיה שמשלב באינדוקציה מטרתה לגרות איזור שונה במוח, כך ששילוב בין איזורים שונים יוצר עומס מסויים המפיק מצב היפנוטי.  

 

לסיום, כנס ההיפנו, הממשיך מסורת של שנים שבה אנשי מקצוע ממקצועות המשלימים זה את זה, גוף ונפש, מתכנסים יחדיו למעין טבילה מרעננת במי נהר של חדוות למידה, סקרנות ותשוקה למקצוע. נראה כי שלושת הימים הללו אפשרו השחזת הכלים הטיפוליים ובו בעת, את עיבויה של הרקמה האנושית הייחודית  והמגוונת, פועמת וחיונית, המרכיבה את אותה קהילת אנשי מקצוע הכמהה לגדול, לצמוח ולפתוח שעריה לעוד רבים טובים אחרים. לכל הדעות, הכנס זרם על מי מנוחות באופן מאורגן להפליא, זאת הודות לוועדה המארגנת של  

הכנס, מטעם האגודה הישראלית להיפנוזה, אשר עמלה רבות על ארגונו והפקתו. כפי שסיכם זאת ד"ר בונשטיין, יו"ר האגודה, "זה כמו בטיפול: תכנון וניהול נכון שלו מאפשרים להרפות ולהנות במהלכו".

 

 

 

 

 

[1] "היפנוזה, דרכה של הנפש ליצור את הגוף" / א. בונשטיין (2014). הוצאת אוניברסיטת חיפה וידיעות אחרונות.

 

© 2020 כל הזכויות שמורות לאגודה הישראלית להיפנוזה

Hastudio_Logo.png